דברי פרידה בסיום הכשרה למנהיגות קהילתית: שותפות 2000 גליל מרכזי

מנחה – קוקה רונן , ינואר 2006ת.ס אליוט: "אל לנו לחדול מן החיפוש, ובקץ החיפוש נגיע למקום שבו התחלנו ונראה אותו לראשונה".
אני מבקשת להתחיל מהסוף, לראות את הדברים במבחן התוצאה ולהרשות לנו להיות גאים ומסופקים ממה שנוצר כאן בתהליך העבודה עם המתנדבים.
* נוצרו פלטפורמות ארגוניות לעשייה אפקטיבית של מתנדבים.
* כל מוביל פרוייקט כבר מתנסה ביצירה של רשת מתרחבת של חברים נוספים מהקהילה אשר בוחרים לקחת חלק ואחריות על מרקם החיים המשותפים.
* מתגבש עמוד שדרה של בעלי תפקידים ומתנדבים אשר פועלים במרחב של "אנחנו".
* נבנים מיבנים אשר ניזונים מהעבר וממסורת ארוכת שנים של השתתפות – לקראת עתיד שהוא בידינו.
הגישה שנבחרה להמשיך את העשייה בשותפות יצאה מתוך התפישה החברתית של העצמת נכסים.

משל האווזה וביצת הזהב
משל זה מספר על איכר עני המגלה יום אחד בקן האווזה ביצה נוצצת עשויה זהב. תחילה הוא חושב שזה תעלול. אך בעודנו מנסה להשליך את הביצה, הוא משנה דעתו ומחליט להעריך את שוויה.
מתברר שזוהי ביצת זהב טהור! האיכר אינו מאמין לגורלו הטוב. חוסר אמונו גדל כאשר המקרה חוזר על עצמו למחרת. יום אחרי יום הוא רץ עם שחר לקן ומוצא עוד ביצת זהב. הוא נעשה עשיר מופלג, והכול נראה טוב מידי.
אבל בד בבד עם עושרו הגדל גדלה גם חמדנותו והוא נעשה חסר סבלנות. הוא נעשה קצר רוח בהמתנה היומיומית לביצת הזהב, ומחליט להרוג את האווזה ולזכות לאלתר בכל הביצים. אבל כשהוא מבתר את גוף האווזה הוא מגלה שהוא ריק.
אין עוד ביצי זהב – ואין שום דרך לקבל עוד ביצים. האיכר חיסל את המקור לביצים.
מרבית האנשים רואים את האפקטיביות מבעד לעשת הפרדיגמה של ביצת הזהב: ככל שתרבה לייצר, תרבה לעשות, והאפקטיביות שלך תגדל.
הסיפור מלמד שהאפקטיביות האמיתית היא פועל יוצא של שני גורמים: של הדבר המיוצר (ביצת הזהב) ושל הנכס המייצר או היכולת ליצור (האווזה).
סוד האפקטיביות נמצא באיזון שבין ה(P) לבין ה- (PC)-  ה- P מבטא ייצור של תוצאות רצויות, ובדוגמה הזו ביצי זהב וה- PC מבטא יכולת ייצור, היכולת או הנכס המייצר את ביצת הזהב.
(מתוך שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד).

להעצים נכסים בכלל ואת הנכס האנושי בפרט, פירושו לראות אותם במיטבם, ולפעול עפ"י יכולותיהם ולתכנן את הדרך המשותפת כך שתמצה את יכולת ההתפתחות שלהם.
מקובל לחשוב כי ישנם שני דפוסים שכדאי לבחון ביחסים ובהתפתחות של יחיד וחברה:
תלות ועצמאות – כאשר ברור לכולם כי השאיפה היא לעצמאות.
אולם הידע והחוויה המצטברים מלמדים כי תלות (התמקדות באתה: אתה תדאג לי, אתה תגרום לי להצליח, אתה תאפשר לי וכו') היא שלב מקדים לעצאות (שפירושה התמקדות באני: אני יכול לעשות, אני אחראי, אני בוטח בעצמי) ושניהם הם הבסיס לתלות הדדית (שהיא אנחנו: אנחנו יכולים לעשות זאת , אנחנו יכולים לשתף פעולה, אנחנו יכולים לשלב את כישרונותינו ואת יכולותינו וליצור יחדיו דבר מה גדול עוד יותר).
בתוכניות ההכשרה למדנו יחד את מרחב ההתנסות של אנחנו.
הדרך הזו היא מורכבת ביותר- אולם עבורי היא השתקפות אותנטית ומלהיבה של החיים, בעיקר כי היא יוצרת התייחסות בשלה למציאות, גם אם זו מציאות בלתי רצויה. היא מרחיבה את אופני ההתייחסות שלנו ויש בה את המתמטיקה המופלאה של 1+1= הרבה.
ואכן עברנו כאן הרבה!
שעות של ישיבות וסדנאות: חלקן מתוכננות וחלקן שהתווספו עם הזמן.
החוויה הייתה של למידה מתמדת תוך כדי תנועה, של הרחבת מעגלי השפעה, של חידוש וגם של היכרות עם הקיים.
תודות:
ראשונה ויחידה במינה: אתי. על הנכונות להתמסר לתהליך לא פשוט של שינוי תוך כדי תנועה, על המוכנות להיות לי לצוות וללמוד איתי גם בנקודות בהן הערפל היה רב מהגלוי- והעיקר לא לפחד ולא לוותר ולא לבחור בדרך של "עוד מאותו דבר". אני מעריצה אותך על הנחישות ועל היותך ברורה לעצמך ולסובבים אותך.
למתנדבים המובילים על שהייתם נכונים להקדיש מזמנכם לבחון כיווני מחשבה חדשים ולהעיז להתנסות בהם, ולחברי הצוותים המלווים של התוכניות שתמיד היו מוכנים להגיע להתייעצויות שאיפשרו לקדם את התוכניות לקראת מימוש.
לחברי מנהיגות 6 על הנכונות להכיר בדרכה התובענית של העשייה הקבוצתית ועל כך שעדין יש בכם את הרצון להמשיך ולהוביל את השינוי הפנימי שלכם: כי בסופו של דבר הוא אשר יקבע את איכות השינוי שיווצר בסביבתכם.
לטובה ולקהילה המיוחדת בפדרציה של דטרויט על הנכונות שלכם להיענות לצרכים של הקהילה והמתנדבים כאן- מתוך הבנה וקבלה של השונות בצרכים של הקהילות כאן ומעבר לים.
לצוות המשרד על היותכם בעשייה היומיומית, עם חיך ומסירות מעוררי התפעלות.
ולזיוה על התעוזה להפוך השראה לדפוסי עשייה תוך פריסה של מטריית אמון, מקצועיות וגיבוי.  היית הכרחית לי לתהליך השינוי הפנימי שלי – שכמו שכולנו יודעים כבר הוא הבסיס לשינוי אפקטיבי בסביבתנו.
אסיים בדבריו של אריסטו:
מה אנחנו? מה שאנחנו חוזרים ועושים.
המצויינות איננה איפוא אלא הרגל.
מאחלת לכולנו לאמץ את הרגל המצויינות – ולהתמסר לו.

חזרה לארגונים חברתיים, עמותות ומלכרים